כמה מהיום שלכם מוקדש

להשקעה ולנתינה מעצמכם לאחרים?

בעבודה, למשפחה, לילדים, לחברים...

המון, נכון?

אין עליכם! זה מבורך ונהדר.

אבל עצרו רגע את התשבוחות (שלחלוטין מגיעות לכם),

וחישבו עכשיו על זה:

​

כמה מהיום שלכם מוקדש פשוט לעצמכם?

​

אנחנו חיים בעידן מוטרף שבו הימים שלנו עוברים בנתינה לאחרים,

והרבה פעמים אנחנו שוכחים את עצמנו.

לפעמים הנתינה לאחר היא אפילו בגדר צורך הישרדותי. 

העניין הוא שמיכל הדלק שעליו אתם מתקיימים עלול להיגמר מתישהו

אם לא תדאגו למלא אותו.

ולא מספיקה עצירת ריענון בצורת שנת לילה

(שאצל חלקנו גם היא חלקית ולא מספיקה).

עצירה לא ממלאת את המיכל. היא רק עצירה.

​

וכשהוא מתרוקן, זה עשוי להתבטא בסערת רגשות, או הסתגרות והתבודדות,

או נטישת הקיים לטובת חיפוש ריגוש חדש, אולי התקף חרדה.

אצל כל אחד מאיתנו זה מקבל ביטוי אחר,

אבל כך או כך, כולנו מכירים את המצבים האלה.

אנחנו מכירים אותם יותר מדי טוב ומקרוב.

אבל אנחנו לא חייבים להגיע אליהם.

אנחנו רק צריכים למלא את המיכל

לפני שנורת הדלק האדומה שלנו נדלקת.

 

הגיע הזמן להשקיע גם בעצמכם.

לפחות קצת בכל יום.